<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן ק"י</h1>
<h2>דף ל.</h2>
גרסינן בשחיטת קדשים בפ"ב [זבחים ט"ז ע"א] רב משרשיא אמ' אתיא בקל וחומר מיושב מה יושב שאוכל אם עבד חילל אונן שאינו אוכל אינו דין (שאינו אוכל) [שאם] עבד חילל מה ליושב שכן פסול לעידות מיושב תלמיד חכם. מה לשם יושב שכן פסול לעידות שם יושב לא פריך. ונשאל, יש מפרשין מהא דרב משרשיא דיושב פסול לעידות ואם לא יעיד בעמידה לא תקובל עידותו ועתה יבאר לנו אדונינו. כך ראינו כי בודאי כך הוא שיעידו בעמידה אבל תלמיד חכם אין מחייבין אותו לעמוד ובמקומה כך פירושה דתנו רבנן [שבועות ל' ע"א] ועמדו שני האנשים בעדים הכתו' מדבר וגמ' הכין הוא. אלא כך ראינו וכך שמענו בכל בתי דינין בכל דורות ששמענו מנהגותיהן שהעדים מעידים מיושב וב"ד פוסקין את הדין בעדותן. ולולי שהיו יודעין שאם ראו ב"ד להושיב את העדים מושיבין אותן כדרך שאם רצו להושיב בעלי דינין מושיבין אותן לא היו עושין כן ושמא ראו תקנה שלא לשנות בין תלמיד חכם לזולתו שלא יבוא הדבר לידי ניסיון. ומ"מ כך ראינום עושין וכך שמענו מדורות שלפנינו וכך אנו עושין.
